From the dawn of history to the present day
HISTORICAL OVERVIEW
The investigation, the documents and the photos, from Nachi Weiss's book: Yosef's Tomb, 2018. You can purchase the full book at the YOSEF STORE
1561-1451 BC
From Joseph's birth to his death in Egypt
Joseph is born
Joseph is dreaming
Yosef and his brothers
Joseph is lost in the field
Yosef "the owner of dreams"
Joseph is sold
Joseph in Potiphar's house
Joseph is accused
Joseph in prison
Yosef solves dreams
Joseph the king's deputy
Joseph saves the economy
Joseph meets his brothers
Yosef wants Benjamin
Joseph reveals himself
Yosef makes peace
Yosef is meeting his father
Joseph died in Egypt
Joseph's bones in the coffin
Joseph was born in the first of Tammuz 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in the first of Tammuz 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in the first of Tammuz 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh).
Joseph was born in the first of Tammuz 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
Joseph was born in 2199 according to the Jewish Torah. This year is 1561 BC. He was the first of the two sons of Jacob and Rachel (Jacob's twelfth named child and eleventh soxxxxxxxxxn).
1400 years BC
Enter the Land of Israel and Yosef is buried in Shechem (Nablus)
Joseph buried in Shechem (Nablus)
Joseph in Shecham-Nablus
Abimelech is king in Shechem
Jews in Shechem
Shechemafter the destruction
Joseph's tomb is documented
Visit of Theodosius
Map of Madaba
Benjamin of Tudela
The lexicographer Al-Baghdadi
A Jewish settlement in Shechem-Nablus
First Tombstones
1280 AD
1333 AD
700 years of Jewish settlement
1336 AD
When Joshua wants to gather all the tribes of Israel before his death, he gathers them in Nablus (Jerusalem was not yet chosen at that time). As it is written at the end of the book of Joshua: "And Joshua gathered all the tribes of Israel together... and Joshua made a covenant with the people on that day and put a law and judgment in their midst... and their bones Sef, which the children of Israel brought up from Egypt, they buried in Shechem in the part of the field that Jacob bought from the sons of Hamor, the father of Shechem, in a hundred cubits, and they became my sons. Yosef will add to the estate."
Joseph's tomb between Mount Gerizim and Mount Aibal. In Parashat Ra, the Torah commands us: "And it shall come to pass that the Lord your God will bring you to the land which you came to inherit and gave the blessing on Mount Gerzim and the curse on Mount Eybal. The Lord is beyond the Jordan after the path of the sun in the land of the Canaanites who sat in the desert in front of the Gilgal by the oaks of Merah."
During the time of the judges, Abimelech, son of Gideon, is in front of you in Nablus. Later the people of Nablus betray him "And Abimelech fought in the city all that day and captured the city and the people in it he killed and destroyed the city and sowed it with salt.
Until the exile from Samaria (720 BC), Nablus did not return to being a capital city and was not at the center of events anyway. However, we know that even after the exile, Jewish remnants remained there.
Since the Samaritans massacred the city's Jews, Yohanan ben Hyrcanus the Maccabee (in 128 BC) came upon them and killed most of its inhabitants, destroyed the city, covered it with dirt, and also destroyed the temple of "Jupiter Xenius" on Mount Gerizim.
During the time of the Amorites (320 CE), Joseph's tomb is mentioned in the first geography book of the Land of Israel (Absavius, Onomasticon) "Shechem, also called Shechema, or Shelem, the city of Jacob, today destroyed, and they show the place in the suburbs of Neapolis, where they also show Joseph's tomb".
The Christian pilgrim Theodosius who visited the Land of Israel at the beginning of the 6th century (518-520) wrote: "Near Jacob's well there are the bones of Saint Joseph".
In 560 AD, the map of Midaba (a mosaic floor in the Church of St. George in the city of Midaba in Jordan. The map, dating from the period between the sixth and seventh centuries [and some say even the eighth]) describes the Land of Israel, and depicts Joseph's tomb and its surroundings east of Nablus.
In the year 4,000 AD (1170 CE), the famous traveler Rabbi Binyamin ben Yona of Tudela, a 12th century Jewish explorer, visits Nablus and Joseph's tomb. In his book 'These Journeys' / 'Results of the Land of Israel' he writes: "And here in Nablus is the burial place of the righteous Joseph and on it are 2 marble pillars, one for his head and one for his feet, and a low stone wall around the grave." Those two columns are in Joseph's tomb to this very day.
The lexicographer Al-Baghdadi wrote in 1225 after his visit to the country: "Blata - a town in the Nablus district... This is where the righteous Joseph was buried, his famous grave is next to a tree."
n 1264, during the Tatar War, the Jews of Jerusalem flee to Nablus, thus effectively renewing the Jewish settlement in the city after a 1,500-year hiatus. The Jewish community in Nablus suffered severe harassment from the local Arabs, but despite everything, the community numbered about 600 people in 1894.
In 1270, the first grave marker of a stone fence was built around the tombstones of Joseph and his sons Menashe and Ephraim.
Another traveler, from about the year 1280, describes: "To this day, the two columns are found in Joseph's tomb, and some say that they mark Ephraim and Manasseh."
In 1333, Rabbi Yitzhak Hilo wrote: "They come here from far away to prostrate themselves on the grave of Joseph the righteous."
In 1904 the last of the Jews left the city of Nablus. Seven hundred years of Jewish settlement in Nablus have come to an end.
In 1336 wrote Sir John Mandeville after his visit to Joseph's tomb in Nablus: "The Jews go there on pilgrimage often, out of excessive admiration."
1517-1947
The period of Turkish-Ottoman rule in the Land of Israel - until the establishment of the Jewish state
1533-1539
1537
1546
1601
1749
1812
1838
Moses Montefiore
1842
1865
1868
1894
1900
1918
Earthquake in Nablus
1947
1948
In the census of tax payers between the years 1533-1539 there are 71 Jewish families in both neighborhoods in Nablus.
In 1537, the book "Yechus Avot" was printed, in this book there is a diagram depicting the tombstone of Joseph between two columns (Menashe and Ephraim).
In 1546 an earthquake hit the country and Nablus was completely destroyed. Three years later - ten years after the previous census - 36 families and 5 individuals were reported. In 1590 there were 34 families.
In 1601 wrote C. Sanderson: "The plot of the field is marked by two short, unsculpted columns of white marble... We came to Joseph's tomb, the Jews held their prayers there."
2%20-%20Copy.jpg)
In the spring of 1749, the building was rebuilt on Joseph's tomb, and the commemorative inscription was engraved: "Go see the renewed magnificent building."
From 1812 onwards, the tombstone is noted as "whitewashed", and a creeping vine and Hebrew inscriptions are described in the grave.
In 1838 wrote B. Pozella: "...the grave of Joseph son of Jacob. The Muslims, the Jews, the Christians and the Samaritans respect this tomb with great respect."
In the spring of 1839, Sir Moshe Montefiore and his wife visited Joseph's tomb: "Today we visited Joseph's tomb... In front of the narrow opening stands a vine tree, with another fruit tree, to hint at the blessing of Yaakov ben Porat Yosef ben Porat Ali Ein. And on the short pillars next to the tomb there is a fountain with oil inside it for lighting, and to light the candles on holidays and festivals... We prayed on this tomb, and we put the vine leaves in our vessels for the vigil we paid at Joseph's tomb."
.jpg)
In 1842, the English priest George Fisk visited the place, and this is how he described his sight: "...Joseph's tomb, it is a place frequented by the Jews, inside the many Hebrew inscriptions"
Joseph's Tomb, dated between 1860-1890. (Chatham University). The Tomb of Joseph in the valley between Mt. Gerizim and Mt. Ebal outside of Shechem (Nablus).
In the winter of 1868, the British consul in Damascus, Edward Thomas Rogers, builds a building and dome over Joseph's tomb. The event was mentioned in an English address that was placed on the spot, as well as in the words of the surveyors of the British survey delegation.
In 1894, the current structure standing on Joseph's tomb was built, with a donation of 16,000 groush, given by the Ottoman Sultan, Abdul Hamid II, from his private property.
Six years after the construction of the building that stands on Joseph's tomb, in 1937, in honor of the half-jubilee holiday of the sultan's reign, the construction of the additional rooms that were built in the complex was planned.
In 1918, the period of Ottoman rule in the country ended and the period of the British mandate began. The transfer of power to the British led to the development of many settlements in the Land of Israel. In the same year there was an attempt by the nucleus of a youth movement affiliated with the left, "Hashomer HaTsair" to settle in Nablus, but it was not successful.
In the summer of 1927, a strong earthquake occurred in Israel, and Nablus was severely damaged by it. Considerable damage was caused to the buildings, but no general destruction was caused to the city. Following the noise, construction began in the city.
In the partition plan proposed by the Unesco Committee on behalf of the United Nations to divide the Land of Israel west of the Jordan River into two states, Jewish and Arab, and into international territory - Nablus, with Joseph's Tomb within it, was intended to be part of the Arab state that was intended to be built on 45% of Mandatory Palestine with the end of the British mandate.
Tombstones of Joseph and his sons Manasseh and Ephraim
In Shechem-Nablus, close to the establishment of the State of Israel.
Since the founding of the State of Israel until the abandonment of Joseph's Tomb in October 2000
1948
1967
1968
הצעה ליישב את שכם
1982
1987
1992
1993
הרב קרליבך בשכם
מעמדו של קבר יוסף בהסכמי אוסלו
1995
1996
1997
2000
סיומה של מלחמת העצמאות של ישראל והקמת השלטון היהודי בארץ ישראל, מצאו את שכם בשליטת ירדן, יחד עם יתר שטחי הגדה המערבית. בשכם וסביבותיה חסו עשרות אלפי פליטים שנמלטו מן הערים והכפרים שהפכו לחלק ממדינת ישראל. בשולי העיר קמו שלושה מחנות פליטים, שהמפורסם מביניהם, מחנה בלאטה, נמצא במקום שבו שכנה שכם המקראית ובתוכו שוכן קבר יוסף. מחנות אלה החלו כמחנות מגורים ארעיים, אך עם השנים התקבעו כחלק ממרקם העיר, כשהם עדיין נושאים אופי נחשל וארעי ומתאפיינים בתנאי מחיה ירודים.
עד מלחמת 'ששת הימים' ב 1967- , זכתה שכם לפיתוח והתרחבות, הודות להזרמת כספים ממדינות הנפט הערביות. מגמה זו נבלמה עם החלת השליטה הישראלית לאחר המלחמה.
בכ”ח אייר תשכ”ז, במהלך מלחמת ששת הימים (יוני 1967) נגאלה העיר שכם (בה גם שכן מטה אש”ף) על-ידי כוחות צה’’ל, ושוחררו כל שטחי ארץ ישראל שממערב לירדן. באורח ניסי, העיר שוחררה ללא קרבות, כיון שהתושבים חשבו שהטנקים של צה”ל שייכים לתגבורת העיראקית [יש לציין שגם בספר יהושע לא מוזכרים קרבות וכיבוש בעיר שכם].
בעקבות המלחמה החלה התעוררות בעם לחידוש הזיקה וההתיישבות בחבלי הארץ המשוחררים – התעוררות שהחלה ביהודה (חברון וגוש עציון) ועברה אף לשומרון. לאחר המלחמה עבר אתר הקבר לשליטה ישראלית.
עם שחרור העיר-העתיקה ואיחוד העיר ירושלים במלחמת ששת הימים, חוקקה הכנסת שורת חוקים על מעמד ירושלים והשמירה על המקומות הקדושים בשטחי ישראל.
החוקים אושרו בתקופת כהונתו של ראש הממשלה לוי אשכול. לימים, בתקופת כהונתו של ראש הממשלה מנחם בגין, הוכרז קבר יוסף בן יעקב בשכם בין המקומות הקדושים שהושלמו ב”תקנות שמירה על מקומות קדושים ליהודים תשמ”א 1981.
בחורף 1968 מציע יו"ר סיעת גח"ל בכנסת, מנחם בגין, לראש הממשלה לוי אשכול ליישב את השטחים המוחזקים, ומבקש כי יינתן ליהודים להתיישב בכל השטחים והערים בגדה, כולל בשכם.
בשנת 1982 הוקמה במתחם קבר יוסף ישיבת ‘עוד יוסף חי’, בידי המייסד וראשון התלמידים רומם אלדובי ומספר תלמידים, בנשיאותו של הרב יצחק גינזבורג. באותה עת התגבש ביתר שאת “גרעין שכם” שמטרתו להתיישב בשכם.
לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987 הוצב במתחם קבר יוסף כוח אבטחה צבאי קבוע. במקביל, האינתיפאדה הראשונה שפרצה באותה שנה תרמה לשינ וי תודעתי בחלק מהחברה הישראלית. יצחק רבין שהיה שר הביטחון בתקופה זו, ציין אירוע זה כמכריע בשינוי עמדתו ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בבחירות לכנסת ישראל שהתקיימו ביוני 1992 עלה רבין לשלטון, לאחר שהבטיח הגעה להסדר עם הפלסטינים "תוך שישה עד תשעה חודשים". בתחילת כהונתו נמשכו סבבים נוספים של שיחות בוושינגטון, אך ללא התקדמות ממשית, וללא תמיכה של משרד החוץ בראשו עמד שמעון פרס, שחתר לניהול שיחות מול נציגי אש”ף.
ב- 20 באוגוסט 1993 נחתם ההסכם הראשון בחשאי, מאחורי גבו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין, באוסלו בירת נורבגיה, על ידי שמעון פרס ומחמוד עבאס (נשיא הפת”ח כיום, אבו
מאזן). דבר המגעים פורסם כעבור זמן קצר בתקשורת, וב-9 בספטמבר החליפו רבין וערפאת מכתבי הכרה הדדית דרך שר החוץ הנורווגי יוהאן יורגן הולסט סדרת ההסכמים שנחתמו בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש”ף) כחלק מתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, נועדו להביא לפתרון קבע את מכלול הסוגיות התלויות ועומדות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובתוכן מעמדו של קבר יוסף.
בערב עשרה בטבת תשנ"ד, 22 בדצמבר 1993 התקיים טקס רב-רושם של הכנסת ספר תורה לקבר יוסף בשכם בהשתתפות אלפי אנשים. הזמר האורח בטקס היה רבי שלמה קרליבך. לצד ראש המועצה האזורית שומרון בני קצובר, חבר הכנסת מטעם המפד"ל
חנן פורת ויו''ר מפלגת 'מולדת' ח"כ רחבעם (גנדי) זאבי, נוכחותו של קרליבך בלטה מאד, ומיד כשעלה לנגן ולשיר על הבמה, הפכו הריקודים ברחבת הקבר לשמחים וגואים עד לב השמים.
בין השורות, לצד השמחה וההתרגשות, הביעו מחאה נגד ההכרה באש"ף ומסירת שטחים כמו שכם. לאירוע היה ממד פוליטי מובהק, תגובת-נגד חריפה להסכם אוסלו שנחתם על מדשאות הבית-הלבן שלושה חודשים קודם לכן, ב-13 בספטמבר 1993.
קרליבך שר על הבמה את שיריו "אשא עיני, "עם ישראל חי", ורקד משך שעה יד ביד עם ראש ישיבת 'עוד יוסף חי' הרב יצחק גינזבורג.
על-פי הסכם אוסלו ב’, קיבלה הרשות הפלסטינית את האחריות על שכם, שהוגדרה כ”שטח A", ומתחם קבר יוסף בעיר הוכרז כ"מובלעת בשליטה ביטחונית ישראלית, בתוך שטח A שבשליטה ביטחונית ואזרחית פלסטינית מלאה", לאחר שהפלסטינים הכירו באופיו היהודי של הקבר ובחשיבותו ליהודים. כמו כן, הדרך אליו נמצאת בשטח C, שטח שבו לישראל שליטה מלאה.
בהסכם נקבע שיהודים רשאים להחזיק בקבר יוסף ובבית-הכנסת על שם אברהם אבינו ביריחו. צה"ל נשאר בקבר יוסף ואבטח את תלמידי ישיבת 'עוד יוסף חי' ומאות המתפללים שהיו עולים לקבר, אולם ההסכם החזיק שנים ספורות בלבד – עד אוקטובר 2000. מאז ועד היום, בניגוד להסכמי אוסלו, הקבר איננו נמצא בשליטה ישראלית.
בתחילת חורף תשנ”ו, שלהי 1995, הוסגו כוחות צה”ל משכם. הסכמתה של מדינת ישראל למסור לידי ערפאת את כל העיר שכם וערים נוספות בשטח ישראל, ללא כל תמורה, החלה להתממש בפועל. רק בקבר יוסף הובטח כי תישאר נוכחות יהודית עם מספר מצומצם של חיילים שיאבטחו את המקום. שלא כמו בקבר רחל בבית לחם – שם הושאר כביש הגישה למקום בשליטה ישראלית מלאה – הוחלט כי בשכם יימסר כביש הגישה לקבר יוסף לשליטה פלסטינית מלאה.
זאת למרות ששני הכבישים, גם בקבר רחל וגם בקבר יוסף, זהים באורכם – 800 מטר בלבד ונתונים בתנאי שטח דומים.
תחינותיהם של אנשי קבר יוסף למערכת הביטחון אודות כביש הגישה לא הועילו. גם בקשתם להשאיר לפחות את החצר החיצונית של המתחם בידי שליטת צה”ל לא התקבלה.
יוסי ביילין, אמנון ליפקין-שחק, עוזי דיין וכל שאר אדריכלי אוסלו, הבהירו כי “נכנסנו עתה לעידן השלום” וכי לדעתם ניתן בהחלט לסמוך על כוונותיהם הכנות של הפלסטינים.
למרות שרוב הציבור לא נתן בהם אמון, היו נראה שההחלטות שקיבלו בנוגע לקבר יוסף היוו את אחד האמצעים הקלים והישימים – עם כמה שפחות מחיר – ל’ניסוי’ תכנית השלום, לקבלת אינדיקציה כיצד זה עובד.
לא עבר זמן רב עד שהמציאות טפחה על פניהם. עוד באותו לילה של מסירת העיר, הסתערו אלפי ערבים על בנין הממשל הצבאי בשכם ושרפו את דגלי ישראל במקום, בעוד שהמח"ט דאז, ניצן נוריאל, הצליח בקושי רב לברוח על נפשו מהמקום.
50 מתלמידי ישיבת "עוד יוסף חי" שהגיעו למחרת בבוקר להתפלל במתחם הקבר, כפי שנהגו יום יום במשך כ 14- שנה, נעצרו ונלקחו למעצר בן 48 שעות באבו-כביר בתל-אביב.
כעבור 9 חודשים בלבד, שוב התלהטו הרוחות. ללא כל פרובוקציה מצד הישראליים או אי ציות להסכמים שיושמו בקבר יוסף, ספג קבר יוסף, שנותר תחת הסכמי אוסלו במצב הבטחוני הכי רופף, מלחמה ונזק קשים מאד.
ב-25 בספטמבר 1996, יומיים לאחר הודעתו של ראש הממשלה, פרצו מהומות הטרור, ונמשכו שלושה ימים. אלפי מוסלמים משולהבים, ובראשם שוטרים וצלפים פלסטינים, תקפו את כוחות צה’’ל באש חיה, באבנים ובבקבוקי תבערה, במרבית ערי יהודה, שומרון וחבל עזה. במהומות נהרגו חמשה-עשר חיילי צה’’ל ונפצעו כשישים חיילים ואזרחים ישראלים.
במהלך הקרב שהתנהל בשכם, על קבר יוסף, נמנו מהצד הישראלי שישה הרוגים ושמונה פצועים. מן הצד הפלסטיני היו כארבעים הרוגים וכשש מאות פצועים.
בערב סוכות תשנ"ז, הותקף מתחם קבר יוסף בירי כבד.
כחמשת אלפים מפגינים פלסטינים וכמאה וחמישים שוטרים פלסטינים תקפו קומץ של חיילי צה''ל. החיילים התבצרו בחדר הקבר עצמו, לאחר שהעבירו אליו את ספרי התורה שהיו באולם בית המדרש.
מאות ערבים הסתערו על מתחם הקבר ותקפו אותו באמצעות אבנים, בקבוקי תבערה וירי. הם טיפסו על גדרות המתחם, הרסו את מבנה הישיבה הגדול שעמד בחצרו ושרפו אותו. אלפי ספרי קודש שהיו במקום עלו באש. גם הריהוט הושחת.
מאות ערבים פרצו אל מתחם הקבר, העלו אותו באש ובזזו את מתחם הישיבה על מאות ספרי הקודש (שנטמנו מאוחר יותר בהר המנוחות בירושלים). את הג’יפים של צה’’ל שעמדו בסמוך הם הציתו באמצעות בקבוקי תבערה ובנוסף כרתו את עץ התות העתיק שעמד בחצר הקבר. בקבר עצמו שהו כארבעים לוחמים, שבשלב זה כבר כמעט לא יכולים היו לעשות דבר.
המח”ט הזעיק כוחות תגבור נוספים, וחיילי הגדוד החדש “חרוב” נערכו לכניסה לעיר. החיילים עלו על נגמ”שים פתוחים ויצאו בשיירה, ללא הכנה מתאימה, אל תוך העיר כדי לחלץ את כוחות מג”ב וצה’’ל שהיו לכודים במתחם הקבר. אולם כשהגיעו לבתים הראשונים פתחו עליהם מחבלים באש מאסיבית. ששת החיילים - איתמר סודאי, בני ביטון, ניר ברזסקי, מיכאל דדוש, אורי בן-טוב וארז שרעבי ז”ל - שהיו חשופים בנגמ”שים הפתוחים נהרגו וחיילים נוספים נפצעו.
בעקבות אירועי 1996, ב-1997 הוחלף כוח האבטחה האזרחי בכוח משמר הגבול בגודל ‘מחלקה’ (שלוש או ארבע כיתות, הכוללת בין 30 ל 65- חיילים). כמו כן, הוכנו תכניות מבצעיות לביצור והגנת המתחם והכוח השוהה בו, שלבסוף לא יושמו. כמו כן גובשה תכנית צבאית בשם הקוד “כתונת פסים”, לחבירה של כוחות צה”ל אל מתחם הקבר. חרף זאת, בדו”ח של קצין צה”ל מאמצע שנת 2000 נכתב כי מוכנות מתחם קבר יוסף להגנה נמוכה ביותר.
במאי 2000 הותקף מתחם הקבר על ידי חמושים פלסטיניים. באירוע זה נפצע קל קצין צה”ל, אשר פונה מהמתחם באופן מתואם על ידי כוחות פלסטינים, רק לאחר ארבע שעות מאז הפציעה.
במקביל הוכנה גם תכנית, בשם הקוד “גן סגור”, לפינוי כללי של מתחם הקבר והעברת השליטה בו באופן זמני לכוחות ערביים, אך נציגי ההתיישבות, שתוכנית זו הגיעה לידיעתם, התנגדו בחריפות לעזיבה, ולו זמנית, של מתחם הקבר.
October 2000 - December 2008
The great destruction of Joseph's tomb, the severe disturbances - and the abandonment of the holy site
האירוע המכונן והדרמטי שבעקבותיו נגזרה הפקרתו ההיסטורית של קבר יוסף בסבב המהומות השני באוקטובר 2000 (ערב ראש השנה תשס”א), עם פרוץ אינתיפאדת “אל אקצא”, הופקרו במתחם הקבר קומץ שוטרי מג”ב, לחסדי השוטרים הפלסטינים, כפי שיתואר להלן. לוחם מג”ב מדחאת יוסוף דימם במשך שעות למוות, ובסופו של דבר, על רקע הקולות שגברו לפנות את חיילי צה”ל מהמתחם, לראשונה ננטש הקבר בידי מדינת ישראל והופקר לדאבוננו עד עצם היום הזה.
הקרבות שפרצו בין הרשות הפלסטינית לבין מדינת ישראל, הובילו כמעט מידית לנפילתו של קבר יוסף בידי הפלסטינים ולנסיגת כוחות צה”ל מהמקום.
במהלך הימים הבאים הוחלף הכוח שהגן על המתחם מספר פעמים בתוך כלי רכב פלסטיניים ומלווים בשוטרים פלסטיניים. גם גופתו של מדחאת יוּסוף הוצאה ברכב חירום פלסטיני מלווה בשוטרים פלסטינים חמושים.
לבסוף, כעבור ששה ימי קרב, בעיצומו של יום שבת ח' בתשרי תשס"א, 7 באוקטובר 2000 , נסוג כוח צה"ל מהמתחם. מעט הציוד הצבאי שנותר במקום, וכמה ספרי תורה ותשמישי קדושה של ישיבת 'עוד יוסף חי', הועמסו על כלי רכב צבאיים ופונו לישוב יהודי סמוך.
למרות הבטחה פלסטינית לשמור על המתחם, פרצו לקבר פלסטינים ובהם שוטרים, והעלו אותו באש, תוך כדי ביזתו והשחתת תכולתו 2. לאחר מכן צבעו את גג הקבר בירוק, בטענה שהאתר אינו קבר יוסף אלא מקום קדוש למוסלמים.
הרב הלל ליברמן נרצח בשכם
באותה שבת, שבת שובה, שמע הרב הלל אליהו ליברמן הי"ד, ממקימי ישיבת 'עוד יוסף חי', על נטישת המקום בידי צה"ל והזדעזע.
הרב ליברמן, שהיה בעל רגש וזיקה עמוקה לקבר יוסף לא היה יכול לשאת את העובדות ויצא מישוב מגוריו אלון מורה בניסיון להגיע רגלית אל הקבר בשכם. ליברמן נרצח ביריות בידי ערבים וגופתו נמצאה על-ידי כוחות בטחון ישראליים מוטלת במערה, כשעליה סימני אלימות קשים ומנוקבת בכדורים, בכניסה הדרומית לשכם.
Rabbi Hilell Liberman
"Chomat Magen" operation
Breslav Hasidim the Pioneers
Nightly infiltrations
Not giving up
June 2002
Joseph's tomb was damaged
July 2002
The terrorists are approaching
The Arabs burn Joseph's tomb
"To find Joseph's bones"
January 2003
Breaking the tombstones
March 2003
On Saturday, October 7, 2000, Rabbi Hillel Lieberman, one of the trustees of Yosef's Tomb, was murdered in Nablus, while on his way to Yosef's Tomb. On this day the Israeli government officially decided to withdraw from Joseph's tomb and abandon it to the enemy. Rabbi Lieberman had the hardest news of all, and on his way to Yosef's tomb he was murdered during the days of Arab residents. Rabbi Lieberman was buried in Yitzhar.
After the serious attack on the Park Hotel in Netanya on Seder night, Prime Minister Ariel Sharon announces Operation "Protective Wall" in all West Bank cities, an operation that begins on March 29, 2002 and ends on May 10, 2002. Among the cities that IDF forces enter is the city Nablus, but as part of the operation there is no plan to return to Joseph's Tomb.
A few days after the IDF's entry into Nablus, Hasidic followers of Breslav began nightly infiltrations into Nablus in order to create public pressure on the government and the security establishment to return to Joseph's Tomb in Nablus. On the first night, over 300 Hasidic Christians entered Nablus, without weapons and without security escort. Only 14 of them reached the tomb. Many of them They made a mistake on the way and others were arrested by the IDF forces.
Every night the followers of Breslav enter, some by car and some on foot, to reach Joseph's tomb and pray. The followers do not carry weapons or vests. They enter with faith and 'devotion of soul' to reach the one who is considered in their eyes to be the ultimate Jewish tzaddik. In their eyes, Joseph was sold a second time, and all the Jewish effort should be to return to the place. The efforts of the Hasidic of Breslav bear fruit when the army reaches an agreement with them that once in a while they will approve buses for them to enter.
For the followers of Breslav, the intermittent beatings of the entrances secured by the IDF are not enough for them. Thus, in fact, the nightly infiltrations continued from April 2002 until December 2008. The followers of Breslav continue over the years to demand a full return to Joseph's Tomb, and not just "trickles" of entrances.
Arabs place an explosive device in Yosef's tomb which is aimed at the followers of Breslav who come to pray every night after midnight. The bomb explodes when, on that very night, the Hasidic delay in arriving, and thus, by a great miracle, there are no Jewish casualties.
Joseph's tomb was damaged
As a result of the bomb explosion, the structure of the tomb began to be damaged. The dome cracked, the marble that covered the large stone tombstone began to break. The hanging chandelier was badly damaged. The wooden windows fell out of place. The remains of the charge and the iron balls were scattered in every corner.
The army is increasing the army's alertness in the area, thus beginning to try decisively to stop the arrival of the infiltrating followers - into Nablus. Many hasidim are arrested and taken to the police station in Ariel, where some of them receive expulsion orders for 3 months. However, even this does not prevent the other followers from continuing to reach Nablus - by road.
A terrorist who planned to harm the followers of Breslav was caught. At noon on Friday, in a flash at 3:00 in the afternoon, news was published in the media that the Shin Bet arrested an 18-year-old Hamas operative from the village of Khalil; during the investigation, he admitted that he had intended to carry out an attack on followers of Breslav making their way to Yosef's Tomb.
During Yom Kippur, October 2002, the Arab residents of the city of Nablus set fire to Joseph's tomb and set it on fire. Throughout the day, Joseph's tomb burned with flames. The entire compound was burned and its walls were covered in soot. In addition, the gates of the tomb were dislodged and the tombstones were blown over. Breslav followers who arrived at the tomb at the end of Yom Kippur, documented the terrible scenes. The photos received wide exposure in the world media.
During Hanukkah, December 2002, Breslav Hasidim infiltrated Joseph's Tomb and discovered that the Arabs had dug deep in the center of Joseph's tombstone, in an attempt to "find Joseph's bones." The Arabs also set the tomb room on fire again and threw garbage, burning tires and scraps into it.
The dome of Joseph's tomb partially collapsed as a result of the Arabs' fires and the explosive devices they detonated there. Also, the heavy winter worsened the crumbling of the dome.
The Palestinians smash and break the tombstone of Joseph's tomb and destroy it to the ground. Only a wave of stones remains from the ancient tombstone, next to the two small tombstones of Menashe and Ephraim which were damaged but remained standing. This news is published following Breslav followers who infiltrated inside on the night of February 20 and discovered the weapon that had been made. The documentation gives him wings and reaches shocking and defensive headlines in many media outlets in the world.
Eight followers of Breslav who arrive at Joseph's tomb by infiltrating with a vehicle, arrive at Joseph's tomb, when they leave the tomb they are attacked by five terrorists. They manage to escape unharmed, but the vehicle is hit by a stun grenade. On leaving Nablus, seven of the eight followers were arrested and taken to the police station in Ariel.
